תמיד לשאול
ספק סביר #96 – מחלה פסיכולוגית, שחזור וריפוי עצבים, ומחלות אוטו-אימוניות
ספק סביר – תוכנית #96 – הוקלטה ב-04/02/2012
משתתפים: ברק ניצן, ערן אבירם, ליאורה לוי וירון אסא
האזנה באתר:
הורדה למחשב: לחצו כאן.
פירוט התוכנית:
00:00 – הקדמה
01:45 – ה-CDC קובע שמחלת מורג'לן אינה מחלה פיסית
07:50 – שיטה חדשנית לשחזור עצבים מצליחה בניסויים בחיות
1. סקירת המחקר והניסויים שבוצעו.
2. וידאו השוואתי שמראה השוואה בין תפקוד קבוצות הביקורת השונות.
3. המחקר עצמו.
19:40 – הקדמה למערכת החיסון ומחלות אוטו-אימוניות
2. תיאור נגיש למדי מ-How Stuff Works.
3. על מערכת החיסון המולדת והנרכשת ממכון דיווידסון למדע, והסבר איך הגוף מזהה פלישת וירוסים.
6. על מחלות אוטואימוניות מויקיפדיה.
7. על מחלת כרון ממכון דיווידסון למדע.
8. על התרופה החדשה Chloroquire.
9. עסקנו בתכנות מערכת החיסון בתוכנית #71.
41:30 – איפה טעינו, אירועים ופינת ההמלצה
43:10 – ספק סביר
והפעם – ברק הורס לנו את התמימות.
1. הולכים ומתווספים ה-Case Studies לטיפולים מוצלחים ב"השתלת צואה". תודה ברק.
2. עכבישות ממין מסויים, ששוברות את אבר הרביה של בני הזוג שלהן בזמן ההזדמנות, מופרות בעיקר מהזרע שעובר לאחר הניתוק.
3. צמחים מסויימים, היחידים המגדלים עלים מתחת לפני השטח, עושים זאת על מנת לצמצם את החשיפה לשמש ולחסוך במשאבים.
וולדרמורט ניחש ש-#3 הוא שקר
1. לצערנו הרב, אכן כך. והנה מויקיפדיה.
2. הם חרקים, ברור שזה נכון.
3. שקר וכזב. הצמח עושה זאת על מנת לאכול תולעים!
להורדות אוטומטיות של פרקים חדשים – ביצוע מנוי לספק סביר
לבעלי iTunes: לפודאקסט.
לנגנים אחרים: לפודאקסט.
-
שלום, הפעם, כאשר התחלתם לדבר יכולתי לדמיין את הפנים שלכם, זה ממש נחמד.
לגבי הנושא של ירון, נושא מרתק ומפתיע. הכוונה בסידן היא כמובן יוני סידן המשמשים לאיתות תאי. במקרה הזה האיתות הוא על קרע בקרום התא, מה שמעורר תגובת הגנה הסוגרת ואוטמת את החור שנוצר ובכך יוצרת הפרדה בין חלק אחד של האקסון לחלק השני. רציתי גם להוסיף שרק חלק מתאי העצב מצופים במיאלין.
לגבי הנושא של ליאורה, אכן הצגת בצורה יפה ומתומצתת את נושא מערכת החיסון. יש לי מספר תיקונים קלים, השם מערכת חיסון מולדת הוא שם מטעה. כל יכולת הזיהוי של חומר זר מעורר תגובה (אנטיגן, פתוגן הוא גורם מחלה, יכול להיות פתוגן שהוא לא אנטיגן, למשל פריונים ופתוגן אחד שיש לו כמה וכמה אנטיגנים) היא מולדת, גם במערכת המכונה מולדת וגם במערכת המכונה נרכשת. שם יותר מדוייק יהיה מערכת חיסון ייחודית (לנרכשת) ולא־ייחודית (למולדת), אם תרצו הסברים נוספים אשמח לספק מאחר ואני כעת מלמד את הנושא בכיתה י' 🙂
לגבי תאי T, הם מתפתחים בתימוס (ולא בתירואיד) שהוא בלוטה הקיימת אך ורק בעובר/בוגר באזור החזה.
לגבי תאי B, הם מתפתחים במוח העצם.
ודלקת נוצרת ע"י תאים של המערכת הלא־ייחודית, ע"י מקרופאג'ים ונויטורפילים. דלקת חוזרת ונשנית עלולה בעצמה לזרז הפתחות של סרטן באזור המודלק.עד כמה שאני יודע אין קשר בין מחלות אוטו־אימוניות לסרטן. אכן יש תגובה צולבת אך היא בד"כ בין אנטיגן זר הדומה למרכיב עצמי תקין. זו למשל הסכנה בדלקת סטרפטוקוקוס בגרון שיכולה להוביל ללא טיפול לתגובה אוטואימונית נגד מסתמי הלב. וגם מערכת החיסון מזהה גם תאים עצמיים במצב בעייתי כמו סרטן ותוקפת אותם.
לאחרונה התחלתי גם אני לראות האוס מהעונה הראשונה.
תסמונת פרה־ניאופלסטית היא אכן סוג של תגובה אוטואימונית של הגוף נגד עצמו בהשפעת גידול סרטני ולא סוג של פרה עם סטייק משובח.
http://books.google.co.il/books?id=FVVsXya-V3IC&pg=PA121&lpg=PA122&dq=Paraneoplastic+syndrome+cause&hl=iw&ie=windows-1255&output=html -
לפני מספר ימים ניתנה הרצאה מעניינת ע"י פרופ' רות ארנון על חיסונים והיא גם דיברה (ממש) קצת על מחלות אוטואימוניות וסרטן – http://megira.co.cc/ktzarim/102
-
#6 נכתב על ידי שקד לפני 12 שנים
בד"כ מחלות אוטואימוניות וסרטן הם דברים הפוכים. כמו שאמרת, ליאורה, תאי מערכת החיסון הורגים תאים סרטניים. לכן בד"כ "עודף פעילות" של מערכת החיסון מתבטא במחלה אוטואימונית ואילו "חוסר פעילות" מתבטא בסרטן. ברוב התאים הסרטניים אין אנטיגן סרטני ספציפי ולא ברור איך תאי המערכת המולדת מזהים את התאים הסרטניים. יש אנטיגן ספציפי בסוג מסוים של סרטן השד, יש בסרטן הערמונית, ברוב הסוגים זה לא קיים. מה שיש בהרבה סוגים אחרים הוא ביטוי של האנטיגנים הנורמליים אבל בכמויות שונות מהמצב התקין. יכול להיות מקרה תאורטי שבו גם יש סרטן עם אנטיגן ייחודי ואז הגוף יתקוף תאים בריאים, זה נראה לי נדיר ביותר וקיים בעיקר בתאוריה. בד"כ מחלות אוטואימוניות וסרטן הם mutually exclusive. או זה, או זה. מה שכן משותף זה דלקת, שמתווכת את רוב התהליכים החיסוניים. דלקת ומחלות אוטואימוניות – מהסיבות הברורות שציינת. לגבי סרטן, התמונה יותר מעניינת. דלקת כרונית היא גורם סיכון לסרטן, דלקת אקוטית דווקא עשויה לרפא סרטן:
http://ajpgi.physiology.org/content/286/4/G515.short
http://www.cell.com/retrieve/pii/S0092867406001917?cc=y
http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0006295206003893גלוקוקורטיקואידים הם הורמונים סטרואידים שמופקים מהקורטקס, אבל מהקורטקס של בלוטת האדרנל, לא זה של המוח. אחד ההורמונים המפורסמים ביותר מהסוג הזה הוא קורטיזול. כלורוקווין עשויה לסייע בייצור של קורטיזול, אבל אין הבדל אמיתי בין קורטיזול מייצור עצמי ובין קורטיזול שמגיע מתרופה. בתרופה מקבלים קורטיזון שהופך בגוף לקורטיזול. התהליך הזה הוא טבעי, יש לנו אנזים שעושה את הפעולה הזו באופן דו כיווני.
-
#7 נכתב על ידי רותם לפני 12 שנים
אומנם אין לזה קשר ממשי לפרק האחרון, אבל חשבתי שאולי תמצאו בזה עניין:
"אמריקה השמרנית, השוקעת, נאחזת במושיע חדש: קולטון ברפו הוא אולי לא הילד הראשון שהתעורר בגיל ארבע מניתוח וסיפר שביקר בגן עדן – אבל הוא הראשון שעשה מזה ספר שנמכר ב־6.6 מיליון עותקים, מוביל כבר 64 שבועות את טבלת רבי המכר של "הניו יורק טיימס" ומעובד לסרט של סוני".
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3563001,00.html
-
#8 נכתב על ידי shlomix לפני 12 שנים
פרק מעולה, חרא של אייטמים אחד אחד 🙂
שמחתי לשמוע על רעיונות חדשניים לריפוי של עצבים שנקטעו. יש לי קשר אישי למקרה כזה דרך אמא שלי ואולי בעתיד אנשים לא יצטרכו לעבור את מה שהיה עברה. גו סיינס!כדי להשלים את התיזה אני עומד להתנתק לתקופה מהעולם החיצון, כלומר מהאינטרנט. מאחל לכם בהצלחה עם הפרקים הקרובים ובמיוחד עם פרק 100 החגיגי.
-
#10 נכתב על ידי רותם לפני 12 שנים
כתבה של התוכנית "60 דקות" שעוסקת שבמקרה שבו לכאורה ניתן באוניברסיטת דיוק בארה"ב טיפול ניסיוני למחלת הסרטן שהתבסס על מידע מפוברק:
http://www.cbsnews.com/video/watch/?id=7398476n
וכתבה טרייה נוספת משבוע שעוסקת בנוכחות או אי-הנוכחות של אפקט הפלסיבו בנטילת תרופות אנטי-דכאוניות. העניין במקרה הזה מבחינתי הוא פחות השאלה האם התרופות האלה יעילות באמת, אלא ההיחשפות לתהליך קבלת ההחלטות בהוצאה של תרופה לשוק וההבדלים בתחום בין ארה"ב לבריטניה:
-
-
- רישום לרסס תגובות
תודה על עוד פרק מוצלח, ובמיוחד על הסיקור המרתק של העכברים המסכנים שחתכו את העצבים שלהם כדי שלנו יהיה עולם טוב יותר.
לגבי השאלה של ליאורה באייטם על מחלת מורג'לון, אם העובדה שהחולים מתכחשים לזה שהם חולים היא חלק מהמחלה – אז, כנראה שלא.
פגיעה ביכולת להבין שהתסמין הפסיכולוגי הוא לא נורמלי היא סוג ספציפי של פגיעה, שנמצא בהפרעות מסויימות ולא נמצא בהפרעות אחרות. (לצורך העניין זה כמו שיש מחלות עם שיעול ומחלות בלי שיעול). למשל, אנשים יכולים להיות עם פוביה קיצונית מגבהים, ועדיין לדעת שהגבהים לא מסוכנים באמת ושיש להם בעיה פסיכולוגית שגורמת לפחד.
אני לא מכיר מספיק את ההפרעות שלהן מייחסים את הסימפטומים של מחלת מורג'לון, אבל לא נראה לי שהמרכיב הזה קיים בהן, כך שההבדל בין אדם החולה במחלה שאומר על עצמו שמקור הגירודים שהוא מרגיש הוא פסיכוגני לחולה שמתעקש שיש לו טפילים או שבאמת גדלים לו בדים על העור הוא כנראה הבדל במערכות החשיבה המודעות הלא פגועות של האנשים האלו (שוב, אני לא מכיר את ההפרעות הספציפיות אז ייתכן שאני טועה). כמובן שיש להזכיר שעצם הההכרה בכך שזו בעיה פסיכוגנית לא יעלים את המחלה, ואי אפשר פשוט "להפסיק להאמין" בסימפטומים. במילים אחרות, הטיפול שמוצג בלינק לא ממש עובד (זהירות, מערכון):
http://www.youtube.com/watch?v=BYLMTvxOaeE